לשתל סטנדרטי צריך בערך 10 מ"מ גובה עצם ו-6 מ"מ רוחב, עם מרווח ביטחון של 2 מ"מ מהעצב בלסת התחתונה ומרצפת הסינוס בעליונה. אבל היום יש שתלים קצרים (6–8 מ"מ), צרים ומוטים — ולכן "מספיק עצם" הוא שאלה של תכנון, לא מספר אחד. רק צילום CT תלת-ממדי (CBCT) מודד את זה; צילום פנורמי לא.
שלושה ממדים ואיכות
| מה נמדד | למה זה חשוב | מה עושים כשחסר |
|---|---|---|
| גובה | מרחק מפסגת הרכס עד העצב / הסינוס | שתל קצר, שתל מוטה, הרמת סינוס |
| רוחב | השתל צריך 1–1.5 מ"מ עצם מכל צד | שתל צר, הרחבת רכס, בלוק עצם |
| אורך הרכס | כמה שתלים נכנסים ואיפה | פחות שתלים בפיזור חכם (All-on-4) |
| איכות (צפיפות) | עצם רכה תופסת פחות ביום ההשתלה | פרוטוקול קידוח שונה, יותר שתלים, העמסה מאוחרת |
למה העצם נעלמת
עצם הלסת קיימת כדי להחזיק שיניים. כשהשן נעקרת, העצם באזור מאבדת את תפקידה ונספגת — עד 50% מהרוחב בשנה הראשונה, ואז לאט יותר. תותבת נשלפת מאיצה את זה כי היא לוחצת על הרכס בלי להעביר כוח לתוך העצם. שתל, לעומת זאת, מעביר עומס לעצם ושומר עליה — זו סיבה נוספת להשתיל מוקדם ולא מאוחר.
עוקפים או בונים?
כלל אצבע: לסת שלמה — עוקפים (שתלים מוטים בעצם הקיימת); שן בודדת באזור אסתטי — בונים (כי מיקום הכתר קובע). בין לבין מחליטים לפי מה שהצילום מראה ולפי כמה ניתוחים וזמן המטופל מוכן לעבור. הרמת סינוס סגורה, למשל, מוסיפה 2–4 מ"מ בלי לשנות את לוח הזמנים; פתוחה מוסיפה חצי שנה.